החלטה בתיק ב"ש 4240/07

1.       ערר על החלטת בית משפט לתעבורה בחדרה ( כב' השופט מר מ' גינות) מתאריך 8.11.2007 בתיק ב"ש 1173/07.

2.       בהחלטתו שבערר, דחה בית המשפט קמא בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה קודמת, שניתנה בתאריך 19.9.2007, ולפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו.

3.       בכתב האישום שהוגש לבית המשפט קמא מואשם העורר בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח ונהיגה ללא רישיון רכב תקף.

          בכתב האישום נטען, כי בתאריך 6.9.2007, בסביבות השעה 22:00, נהג העורר במכונית פרטית בשכונת קנדי בישוב אור עקיבא. נטען, כי העורר נסע בסמטה מסוימת, ונעצר לביקורת על ידי אנשי משטרה, שמצאו כי הוא נוהג במכונית ללא רישיון נהיגה.

4.       לצד כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו, ובתום הדיון בבקשה זו, הורה בית המשפט לעצור את העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט קמא מצא, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום, ובעיקרן הן דו"חות פעולה של השוטרים שראו את העורר נוהג במכונית, וכן מצא בית המשפט קמא, כי קיימת עילה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

          בהחלטתו ציין בית המשפט קמא, כי את העבירות המיוחסות לו עבר העורר, לכאורה, בשעה שתלוי מעליו עונש מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, בשל עבירה של נהיגה בזמן פסילה, ולא זו בלבד, אלא שאת העבירות המיוחסות לו ביצע העורר אך כשבוע לאחר שסיים לרצות עונש מאסר, שהושת עליו בעקבות הרשעתו בעבירה קודמת שעניינה נהיגה בזמן פסילה.

5.       כאמור, ההחלטה מיום 8.11.2007, העומדת עתה לדיון בערר שלפני, ניתנה בבית המשפט קמא בעקבות בקשה לעיון חוזר שהגיש העורר.

          בבקשתו לעיון חוזר טען העורר, כי בידו שתי חוות דעת, האחת של שמאי רכב מיום 15.10.2007, שבדק את המכונית בנוכחות בוחן רכב של המשטרה, והשניה של הנדסאי רכב, מיום 29.10.2007, ומשתי חוות דעת אלה עולה, כי כלל לא ניתן היה להניע את המכונית בה לכאורה נהג העורר. העורר מצביע על כך, שלפי חוות דעתו של ההנדסאי, פינים מסוימים בחיישן פלוני במערכת ההצתה היו מכופפים, כך שכלל לא הגיע חשמל למערכת ההצתה, ולא ניתן היה להניע את המנוע. לפי חוות דעת זו, מצב זה היה שריר וקיים כבר בתאריך הנקוב בכתב האישום 6.9.2007. ב"כ העורר מוסיף וטוען, כי כבר בחקירתו טען העורר שהמכונית כלל לא נסעה, והנה חוות הדעת שבידו מחזקות את דבריו ומוכיחות לכאורה את חפותו.

6.       ב"כ המשיבה סבור, כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. לטענת ב"כ המשיבה, לאחר קבלת חוות דעת ההנדסאי, בדק בוחן רכב את המכונית, ומצא כי הפינים הנזכרים כופפו במתכוון. אציין, כי מתרשומת הבוחן עולה, כי הוא לא מצא סימני חלודה על הפינים המכופפים, ועל כן הניח כי כופפו לאחרונה. מכל מקום, בוחן הרכב כופף את הפינים והשיבם למצבם התקין, וראה פלא - המכונית הניעה ונסעה ללא כל קושי.

7.       תצוין העובדה, כי לאחר שהעורר נעצר על ידי השוטרים שמצאו כי הוא לכאורה נוהג ללא רישיון נהיגה תקף, נגררה המכונית למגרש מכוניות מסוים, בבעלות אדם פרטי, שם מחזיקה המשטרה כלי רכב הנתפסים על ידה.

8.       בית המשפט קמא דחה את בקשת העורר לעיון חוזר , וקבע:

"כפי שנקבע בהחלטתי מיום 19.9.2007, ראיות התביעה מתבססות על עדותם של שני שוטרים, אשר ראו את המבקש נוהג ברכב. הרכב פנה לסמטה, והשוטרים עקבו אחריו, משנעצר הרכב ומדלת תא הנהג יצא [העורר] הוא נקרא לעצור, אולם הוא נמלט ונתפס זמן קצר לאחר מכן.

  מעבר לעדותם של השוטרים, ובריחתו של המבקש מידי השוטרים, נחקר המבקש תחת אזהרה, ובהודייתו מיום 6.9.2007 בתחנת משטרת חדרה, הוא הודה כי נמלט, כמו כן טען כי רכש את הרכב מאחד בשם לזר. מאחר והכחיש כי נהג ברכב, נשאל המבקש "מי נהג ברכב" והוא השיב, כי "היה מישהו איתי בתוך האוטו והוא נהג חבר בשם ניסים שגר באור עקיבא, אני לא יודע שם משפחה שלו. האוטו לא זז מטר."

          בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי מערך הראיות שבידי התביעה, לרבות הודיית העורר, עונים על הצורך בראיות לכאורה, וחוות הדעת שהוצגו על ידי העורר אינן מאיינות את הראיות שנאספו, משום שלפי חוות דעת הבוחן המשטרתי, ניתן היה להניע את המכונית לאחר ישור הפין. בית המשפט הוסיף וקבע, כי "המותב שישמע את התיק העיקרי הוא אשר יבחן את אמינותם של השוטרים אשר טוענים כי ראו את [העורר] נוהג ברכב, והוא אשר ישמע את המומחים אשר בדקו את הרכב במגרש בו אוחסן".

          על כן, בסופו של דיון, דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיון חוזר.

9.       השאלה העיקרית שעמדה לדיון במסגרת הבקשה לעיון חוזר הייתה השאלה, האם במועד הנקוב בכתב האישום, הרכב, בו לכאורה נהג העורר, היה יכול לנוע.

          להוכחת חוסר יכולת התנועה של הרכב, סומך העורר את טענותיו על שתי חוות דעת, שנערכו שבועות מספר לאחר שהרכב כבר נתפס. הרכב אמנם מצוי במשמורת, במגרש בו נוהגת המשטרה לאחסן כלי רכב הנתפסים על ידה, ואולם, אין מדובר במגרש בו המשטרה עצמה שומרת על כלי הרכב.

          במצב דברים שכזה, קשה לקבוע, כי הרכב היה במשמורת שהבטיחה, שלא יבוצעו בו שינויים כלשהם מאז נתפס. לעומת חוות הדעת, שנערכו שבועות מספר לאחר האירוע, מצויות מספר ראיות המלמדות על כך, שבמועד האירוע, הרכב כן היה בעל יכולת תנועה, ואלה הן:

(א)     השוטר עופר גרין תאר בדו"ח פעולה שערך, כי הוא וחברו, השוטר דוד רונן, ראו את המכונית נוסעת ומתוכה בוקעת מוזיקה בעוצמה חזקה. כמו כן תאר השוטר גרין, שהמכונית פנתה לסמטה, וניידת השוטרים נסעה אחריה, עד שבשלב מסוים המכונית עצרה, והניידת עצרה מאחוריה.